חיפוש

אנטיגונה - תיאור סכמטי וסיכום לבגרות בספרות

לימודי ספרות לבגרות - אנטיגונה מאת סופוקלס. תמצית האירועים, הגיבור הטרגי ומאפייניו, מבנה הטרגיה , חטא ההיבריס, סיכום שלדורותיה קרוק, שלוש האחדויות (אריסטו)

 

 

                                אנטיגונה

 

 

  • פרולוג(מבוא): שיחה איסמנה- אנטיגונה- לקבור / לא לקבור.

 

  • פרודוס(הוספה של נפח רגשי): המקהלה (סיפור המלחמה).

 

  • תמונה 1:  #קראון (נאום ההכתרה).

                            #זקיף- קברו את פוליניקס. (הרפיה קומית).

 

  • אודה 1: (המקהלה)- הלל למלך ועצב על אנטיגונה.

 

  • תמונה 2: אנטיגונה נתפסת וקראון דן אותה למוות, איסמנה מנסה להצטרף ואנטיגונה דוחה   

                          אותה.

 

  • אודה 2: המקהלה מקוננת(נושא שיר אבל) על משפחת אנטיגונה ומהללת את גדולת    

                         האלים.

 

  • תמונה 3:  #שיחת קראון והימון-הימון מנסה לשכנע את קראון לוותר לאנטיגונה והם רבים        

                             ומתנתקים.

                            #קראון שולח את אנטיגונה לצינוק.

 

  • אודה 3: שיר הלל לארוס (אל האהבה).

 

  • תמונה 4: אנטיגונה בוכה על גורלה, גורל משפחתה, על שתמות בלי אהבה וילדים. ושוב        

                          מצדיקה את המעשה.

                                

  • אודה 4: המקהלה מנחמת את אנטיגונה ומספרת על מעשי גבורה משפחתיים דומים.

 

  • תמונה 5: #טירסיאס מגיע ומפציר בקראון לשחרר את אנטיגונה כי ראה חזון שמעיד על       

                            חטא ואסון.

                          #קראון עונה בחוצפה ומאשים אותו בשחיתות, הם רבים וטירסיאס נושא נבואת      

                            זעם על קראון.

 

  • סיום: קראון נבהל מהנבואה ויוצא לשחרר את אנטיגונה אבל בינתיים אנטיגונה מתאבדת,    

               הימון מתאבד לידה מול אביו, אשתו של קראון מתאבדת וקראון מאבד את עולמו.

 

  • דברי הסיום של המקהלה: הגאווה היא מקור לאסון.

 

*אודה = שיר הלל מקדם את העלילה.                                                                                  

*המקהלה / ראש המקהלה = מיצגים את הרגשות של הקהל.

הגיבור הטרגי

 

לפי דורותיאה קרוק, את הגיבור הטרגי בטרגדיה היוונית ניתן לאפיין באמצעות תאור סכמטי:

 

              א. הגיבור הטרגי מייצג את האנושות, את בני האדם באופן כללי, משום שהוא מגלם תכונות אופי

  או היבטים מחשבתיים שאופיינים לאדם בכלל, כלומר הדמות שלו היא דמות אוניברסאלית   

  (כללית). מה שהופך אותו למיוחד זה שחלק מהתכונות האוניברסאליות מוקצנות ומקבלות   

  מימד יוצא דופן.

 

              ב. הגיבור הטרגי חייב להיות האדם שעובר את הסבל הגדול ביותר במחזה. הסבל של הגיבור הטרגי חייב לנבוע ממעשה שלו שגרם לאסונו (המעשה המביש) – המעשה שגרם לטרגדיה.

 

               ג. הגיבור הטרגי חייב להיות אדם נעלה. הוא אומנם מייצג את האדם האוניברסאלי (האנושות), אבל הוא חייב להיות שייך למעמד גבוה וצריכה להיות לו עליונות נפשית ומעמדית. התכונות האוניברסאליות של הדמות צריכות להגיע עד קצה הגבול של היכולת האנושית.

 

              ד. לגיבור הטרגי צריך להיות אומץ והקרה מעמדית (לדוגמה:שהוא מלך) מוקצנות ביותר. מבחינתו המעמד שלו דורש ממנו אחריות קיצונית כלפי עצמו וכלפי החברה ואומץ הלב מאפשר לו ללכת עם האמת שלו עד הסוף, גם אם הוא גורר את עצמו ואת הסביבה שלו לקטסטרופה. לדמות הטרגית יש גאווה קיצונית שמעוורת (כמו עיוורון) אותו והיא זאת שבסוף גורמת לו לנפילתו. הגאווה היא חטא שמכונה ביוונית "היבריס" (חטא הגאווה).

 

              ה. הגיבור הטרגי צריך להיות מודע לסבל שעובר עליו ולתוצאות הנוראיות שנגרמות ועלולות להיגרם כתוצאה מגאוותו ומעשיו. למרות שהוא מבין שהוא ניקלע לקטסטרופה הוא לא מסוגל להתגמש ולחזור בו. רק בסופה של הטרגדיה כשהכול כבר הרוס, כולל חייו שלו, מבין הגיבור הטרגי שהיה עליו לפעול אחרת.

 

 

סכימת הטרגדיה - של דורותיאה קרוק – כללי

 

  דורותיאה קרוק(חורקת) ניסחה סכמה של ארבע עיקרים למבנה הטרגדיה:

 

           א.         המעשה המביש- ביסוד התהליך הטרגי חייב לעמוד מעשה מביש- מעשה שעומד בניגוד לערכיים בסיסיים וחשובים ביותר בחברה האנושית. המעשה המביש גורר אחריו סידרה של אסונות וגורם לקטסטרופה כללית.

 

           ב.         הסבל-  הטרגדיה צריכה להיות רוויה(מלא) בסבל קשה ביותר על גבול הסיבולת האנושית. והגיבור הטרגי צריך לחוש את הסבל, להיות מודע לו ולהבין את התוצאות ההרסניות שלו (אם גיבור פועל בחוסר מודעות אנחנו יכולים לרחם עליו, אבל לא ההכרח להזדהות איתו ולהבין את מאבקו).

 

            ג.          ידיעה- הסבל הטרגי צריך לגרום לצופה מימד של הבנה גם של התהליכים וגם של התוצאות. מה שחשוב הוא שהצופה יוכל להסיק מסקנות מהדברים הקשיים שהוא צופה בהם. הגיבור צריך להבין ולדעת מה מקור סבלו. ההבנה שהמעשים שלך הם אלה שגרמו לסבל שאתה חובה. והיכולת ליצור קשר בין המעשה המביש לסבל הוא התהליך החשוב של החוויה הטרגית.

 

           ד.          אישור מחדש- לפי  אריסטו (שניסח את החוקיים הראשוניים של הטרגדיה היוונית) הצופה צריך לצאת מהטרגדיה לא במצב של זעזוע וצער, אלה במצב של התעלות רוחנית, משום שמטרת הטרגדיה להוכיח לאדם שהערכים האוניברסאליים הם בעלי תוקף והניסיון להפר אותם ניתקל בהתנגדות של האלים ששומרים על הסדר ועל הערכים הבסיסיים של העולם. בכל פעם שאנחנו רואים איך הערכים האוניברסאליים עומדים להיהרס לנגד עינינו ובסופו של דבר הם ניצלים, האמונה שלנו בערכים מתחזקת ואנחנו בוחנים אותם מחדש בהערכה.

חטא ההיבריס

 

היצירה הטראגית מכירה בגדולתו של האדם ביחס לסובב אותו – התבונה שלו, יכולתו לתכנן ולבנות, ללמוד, לנהל חברה ואפילו להתחכם לפעמים לאיתני הטבע. כשמדובר בגיבורים העוצמה שלהם רבה יותר משל האדם הרגיל ונשקפת סכנה שהם יחשבו בטעות שהחוכמה שלהם והעוצמה שלהם כה גדולות עד שהם יכולים להתגרות באלים או לחשוב שהבחירות שלהם טובות יותר מהנחיות האלים. במיתולוגיה היוונית, בכל פעם שבן אנוש מנסה להתחכם באלים הוא נענש עונש כבד ביותר. בטרגדיה משקף הגיבור מצד אחד את עליונות המין האנושי וצד שני את הסכנה שבגאווה. אם בן אנוש גיבור ונעלה ככל שיהיה ,מחליט לפעול נגד הנורמות שהאלים יצרו ואינו מקשיב לאזהרות מצד הזקנים או הנביאים, משום שהגאווה שלו מסנוורת אותו, הוא עלול להמיט אסון על הסביבה הקרובה שלו וגרוע מכך על החברה שהוא עומד בראשה. הרגע הזה שבו מופיע גילוי הגאווה הקיצוני בטרגדיה הוא רגע חשוב ומרכזי ביותר שבו מתחילה העליונות של הגיבור להתערער והוא מביא על עצמו אסון.

 

בטרגדיה אנטיגונה קראון הוא זה שנושא(מחזיק) בחטא ההיבריס משום שלמרות כל הבקשות שמופנות אליו מצד אנטיגונה(היא מזכירה לו שהאלים דורשים לקבור), מצד בנו(שמזהיר אותו שהעם מתחיל להתמרמר ושעליו להתגמש) ומצד טירסיאס הנביא(שמזהיר אותו שהאלים כועסים עליו) הוא מתעקש לא לקבור את פוליניקס ובכך הוא גורם להתאבדות של אנטיגונה, להתאבדות של הימון, להתאבדות של אורידיקה אשתו, שלא לדבר על כך שהעיר כולה נמצאת בסכנה בגלל זעם האלים – זהו הרגע שבו הגאווה של קראון, שהיא תכונה מוצדקת וחיובית עבור שליט, יוצאת משליטה והופכת לחטא שגורם לאסון נורא. זהו חטא ההיבריס.

 

בטרגדיה אנטיגונה יש עימות מעניין בין שתי דמויות שכל אחת מהן יכולה להיתפס כדמות טרגית ולפיכך שתי הדמויות חוטאות בחטא ההיבריס. קראון חוטא כאמור בכך שהוא אינו מקיים את מצוות האלים ומסרב לקבור את פוליניקס. אנטיגונה חוטאת בכל שהיא מורדת במלכות. חשוב לזכור שהחברה היוונית הקדומה קידשה את ההיררכיה ואת מוסדות השלטון זאת הייתה חברה מתוחכמת מאוד שידעה לייצר תבניות שלטויות מתקדמות ביותר ביחס לעולם העתיק. היכולת לנהל חברה מורכבת כזו מתבססת על לגיטימציה מוחלטת לשליט וכל מי שמורד בשליט כאילו חותר תחת הערכים החברתיים החשובים ביותר. מבחינות מסוימות המרד של אנטיגונה בקראון לא פחות חמור מהמרד של קראון באלים. חמור מכך- היא מצדיקה את המרד בטענה שהיא פועלת לפי מצוות האלים ולמרות שזה טיעון חזק הוא לא לגמרי לגיטימי משום שאת הסכסוך בין האלים לבין המלך יכולים לפתור רק האלים והם לא זקוקים לעזרתה של נסיכה אנושית.

 

עם זאת, אחד הקריטריונים של הגיבור הטראגי לפי דורותיאה קרוק היא המודעות – הגיבור הטראגי צריך להבין מדוע הוא סובל ולקבל את גזר הדין עליו מתוך הבנה של חטאו אבל אצל אנטיגונה שלב זה אינו קיים משום שעד מותה היא לא נסוגה מדעתה ולא מבינה מהו ההיבריס שלה. חשוב לציין, שאנטיגונה משייכת את הטרגדיה שלה ושל אחיה לחטא הקדמון של אביה אדיפוס שמערכת היחסים הסוטה שהוא ניהל עם אימו משליכה על הילדים שנולדו מהזוגיות שלהם.

 

בהקשר הזה, של המרידה במלכות כחטא, יש לציין גם את הימון שמנסה לשכנע את אביו לחזור בו אבל במהלך השיחה ביניהם הוא מאבד את השליטה על עצמו, מקלל את אביו והולך בהפגנתיות לצינוק של אנטיגונה שקראון ציווה שתהיה בבדידות. ההתרסה (הבעת התנגדות) הזו חמורה בשני מישורים שכל אחד מהם מהווה ערך אוניברסאלי: מרידה במלכות ומרידה בהורות. יש פרשנים שטוענים שהימון מגלם דמות טראגית ושהיבריס שלו בא לידי ביטוי במרד שלו באביו.

 

מעניין לציין שקראון, בבואו להצדיק את ביזוי גופת פוליניקס מסביר שהחטא שלו הוא בגידה במלכות במולדת ובאלים, שאת המקדשים שלהם היה בוודאי שורף כמקובל באותה תקופה. כלומר, גם קראון חושב שהוא מגן על האלים ועל הממלכה כשהוא מבזה את פוליניקס. יוצא מזה שחטא ההיבריס שלו הוא בעצם תוצאה של השמירה שלו על הערכים שאחרים נענשים על זה שהם רוצים לתקוף אותם וזוהי סוגיה מוסרית מורכבת מאוד.

 

טשטוש הגבולות של קראון בא לידי ביטוי בשינוי העמדה שלו כלפי תפקידו. בנאום ההכתרה שלו הוא מסביר את המחויבות העצומה שלו לשמירה על העיר על המלוכה ועל האזרחים. הוא מציג את עצמו כמשרת ציבור, אבל בנאום האחרון כשהוא מלא זעם על אנטיגונה, הימון וטירסיאס הוא כבר מתייחס למדינה כאל רכוש שלו וכעת האזרחים הם אלה שצריכים לרצות אותו. ברגע שמלך מתבלבל בין תפקידו לאישיותו וחושב שהו נעלה כמו אל הוא מפגין את ההיבריס החמור ביותר.

סכמת הטרגדיה - של דורותיה קרוק - ע"פ אנטיגונה

 

דורותיה קרוק היא חוקרת שנתחה את הטרגדיות, וספר שניקרא "הפואטיקה". וכתוצאה מהמחקר היא הוציאה ספר שמסביר מה הופך מחזה לטרגדיה.

 

1.      המעשה המביש – באנטיגונה מופיעים שני מעשים מבישים לפחות:

א) המעשה המביש של קראון שהוציא הוראה לא לקבור את פוליניקס זהו מעשה מביש, משום שהוא סותר חוק מפורש של האלים. מאחר ובעיני היוונים הערכים האוניברסאליים הם תוצאה של החוכמה, והרצון והניסיון האינסופי של האלים. הפרה של חוק שלהם היא בגדר חתירה נגד הערכים הבסיסיים של הקיום האנושי.

 

ב) המעשה המביש של אנטיגונה – ההחלטה שלה למרוד במלך על ידי הפרת הצו לא לקבור את פוליניקס. היא עושה את הזה בארבע הזדמנויות:  ייייייייייייייייייייייייייייייייייי

                                                               i.      היא מנסה להסית את אחותה נגד המלך ולגרום על ידי כך לקרע בממלכה.

                                                             ii.      היא קוברת באופן סמלי את אחיה.

                                                            iii.      לאחר שמנקים את הגופה היא שוב עורכת קבורה סמלית ונתפסת.

                                                           iv.      כשהמלך מאפשר לה לחזור בה היא מתחצפת אליו נכנסת איתו לעימות ודורשת ממנו לשנות את ההוראה בשם האלים כלומר היא משתמשת באלים כדי להצדיק מרידה במלכות.

 

 

2.      הסבל – במחזה מופיעה סבל בדרגות קשות מאוד ואופף ומכסה את רוב הדמויות אבל חשוב מאוד לציין שלי דורותיה קרוק הסבל הוא טראגי רק אם הגיבור מודע לסבל ומודע לסיבה שיצרה את הסבל שהיא המעשה המביש.

קראון סובל משום שבנו ואשתו התאבדו והמלוכה נלקחה ממנו משום שהעז להפר את חוק האלים, לא הקשיב לאזהרות וביזה את טירסיאס. תובנת הסבל שלו עצמו מגיעה רק בסיום הטרגדיה כשהוא מבין שעולמו חרב עליו והוא בגד בתפקידו, אבל הקהל מבין את הקשר בין המעשה במביש לסבל של קראון כמעט לכל אורך המחזה. זהו היבט שנקרא אירוניה דרמתית – הקהל מבין שהגיבור צועד באובדנו בעוד הגיבור בטוח שהוא בטוח בניצחונו.

אנטיגונה סובלת בעיקר משום שהיא מוצאת את עצמה בצינוק נידח ולפניה גסיסה איטית מבלי שאי פעם זכתה באהבה, בחיבוק או בילדים. הבעיה בסבל זה כסבל טראגי היא שאנטיגונה לא מקשרת בין סבלה לבין הסיבה לסבל ולא מודעת להיבריס שלה. עם זאת זהו סבל קשה ביותר וגם הוא נגרם על ידי המעשה המביש של קראון וכמובן שהקהל יודע ליצור את הקשר.

 

3.      הידיעה – הדמויות והקהל במחזה חוות את הסבל באופן מודע ועוצמתי ומצביעות על הקשר בין גאוותו של קראון וניסיונו לערער חוקים אוניברסאליים כמו גם ניסיונה של אנטיגונה לערער את מעמד הממלכה כשני פיתויים של גאווה המובילים את הממלכה בכלל ואת כל הדמויות בפרט לקטסטרופה להשמדה של משפחת המלוכה ולסבל נורא של אובדן בני משפחה. הקהל רואה את הסבל ומזדהה עם הדמויות שחוות את הסבל, מדברות עליו ומנסות לנמק אותו. הקהל עובר זעזוע פנימי עמוק משום שהוא מעריץ את הדמויות ומזדהה איתן אבל מבין שהן חייבות לשלם על המעשים המבישים משום שכל חתירה מתחת לערכים אוניברסאליים שהאלים חוקקו, נענית בעונש חריף. ההבנה הזו מאפשרת לקהל לחוות את השלב הבא:

 

 

 

4.      אישור מחדש *(קתרזיס) – בתחילת המחזה הקהל רואה ממלכה חזקה שהצליחה להדוף פולש להגן על עצמה להתאושש מטרגדיה של מות שני נסיכים ולמנות על עצמה מלך חדש חזק חכם נועז שנשבע לשקם את הממלכה. זוהי נקודה מרגשת גבוהה ואופטימית. בסיום המחזה הקהל ניצב לפני ממלכה מרוסקת, האלים כועסים, הנביא מושפל כמעט כל חצר המלוכה מתה  והמלך מרוסק נפשית. זוהי נקודת שפל קשה ביותר להבנה ולצפייה – איך יכול להיות שחצר כל כך מפוארת מתרסקת בכזו עוצמה. אם הקהל היה הולך הביתה בתחושות האלה זו לא הייתה טרגדיה. הטרגדיה מחייבת מוסר השכל, הבנה של הקהל ויצירת ביטחון בעוצמתם של הערכים האוניברסאליים ואכן גם קראון בנאום התבוסה שלו וגם המקהלה בשיר הסיום מנסחים את מוסר ההשכל – אדם חייב לשאוף למעלה ולתת ביטוי לעליונותו אבל לעולם אין לנסות לערער את הערכים האוניברסאליים שנוצרו על-ידי האלים. קראון ואנטיגונה אולי נהרסו ומתו אבל עוצמתם של האלים ושל הסדר האוניברסאלי חזקים מתמיד והקהל עוזב את התיאטרון שבליבו ביטחון מחודש בכך שהעולם יציב ומנוהל על ידי תבונה אלוהית רבת עוצמה שאף שליט, חזק וחכם ככל שיהיה, לא יוכל לערער. זוהי פוזיציה רבת עוצמה שמעניקה לאדם כוח ואמונה ומטהרת את הרגשות שלו כך שבעקיפין המחזה הטראגי שראה, עצוב ונורא, בעצם גורם לו להזדככות רוחנית – קתרזיס.

 

*קתרזיס = הזדככות, טיהור.

 

 

שלוש האחדויות – אריסטו

 

אריסטו שהיה פילוסוף יווני שניתח את הטרגדיה היוונית לפי המחזות של סופוקלס, כתב ספר בשם "הפואטיקה" ובו ניתח את תבנית הטרגדיה היוונית(דורותיה קרוק מתבססת בין היתר על ספרו).

 

אריסטו ציין מספר מרכיבים הכרחיים בטרגדיה וביניהם ציין את שלוש האחדויות: אחדות הזמן, אחדות העלילה ואחדות המקום.

 

1.      אחדות הזמן – הטרגדיה צריכה להמשך פרק זמן קצוב ומוגדר של יממה ומעט יותר כלומר כל ההתרחשויות נמצאות על רצף כרונולוגי אחיד שאורכו כ-24 שעות. בפועל במקור זה גם היה משך ההצגה. כדי לא להפר את התפתחות הרצף הדרמתי וכמובן שבאותו זמן לא עלה על הדעת לקצר באופן מלאכותי את הזמנים.

 

  1. אחדות העלילה – העלילה מתפתחת באופן רציף ללא עלילות משנה וללא הסחות דעת של הצופה והתבנית ברורה: המקהלה פותחת, נותנת את הרקע לעלילה ומכניסה את הצופים לאווירה הדמויות מנהלות דיאלוגים שחושפים קונפליקטים, הקונפליקטים מביאים להסתבכות ולשיא שבסופו הקהל חש את ההזדככות כשהמקהלה שרה את שיר הסיום ומסבירה את מוסר ההשכל. לפי האחדות הזו אין פירוט על הדמויות מעבר לזיקה (לקשר) הישירה שלהם למחזה.

ע

  1. אחדות המקום – כל הפעילות מתקיימת במרחב אחד מוגדר ומצומצם – בדרך כלל הרחבה שלפני שער העיר או ארמון המלך שהם בפועל היו התפאורה של ההצגה לפיכך בכל פעם שרוצים לתאר אירוע שהתרחש במקביל במקום אחר היו מספרים עליו באמצעות מתווך למשל שליח שמגיע ממקום האירוע (ומספר על אורידיקה שהתאבדה, שומר שמגיע ומספר על קבורת פוליניקס ותפיסת אנטיגונה וכדו'. וכמובן המקהלה שמכסה את המרחבים החסרים באמצעות תיאור של רגשות ההמון, האירועים ההיסטוריים וכדומה).

 

אולי תרצה לקרוא גם

פסקת פתיחה ותפקידה המקהלה - אנטיגונה 

סיכומים נוספים בנושא אנטיגונה

סיכומים נוספים ללימודי ספרות לבגרות

נכתב ע"י

 

לסיכום זה התפרסמו 0 תגובות

עליך להירשם/להתחבר כדי להזין תגובות.
הרשמה / התחברות

פורומים

  • בגרות במתמטיקה 804 - הפורום בחסות אנקורי

  • בגרות במתמטיקה 803 - הפורום בחסות אנקורי

  • בגרות במתמטיקה 802 - הפורום בחסות אנקורי

  • בגרות במתמטיקה 801 - הפורום בחסות אנקורי

  • בגרות במתמטיקה 007 - הפורום בחסות אנקורי

  • בגרות במתמטיקה 006 - הפורום בחסות אנקורי

  • בגרות במתמטיקה 005 - הפורום בחסות אנקורי

  • פורום בגרויות

  • בגרות במתמטיקה 002 - הפורום בחסות אנקורי

מי שקרא קרא גם: